תופעת ניקור בלולים ללא כלובים – התפתחות, גורמים ופתרונות אפשריים-עומר גבאי מדריך שדה, הטלה צאן ובקר
תופעת ניקור בלולים ללא כלובים – התפתחות, גורמים ופתרונות אפשריים.
בתקופה זו ענף ההטלה נמצא בעיצומו של שינוי ממשקי. בעשור וחצי האחרונים נבנו לולי "רפורמה" שיועדו להחליף את לולי הסוללה הישנים וכעת ניתנים אישורים לבניית לולים חדשים ללולים נטולי כלובים בלבד. השינוי ללולים נטולי כלובים מביא איתו אתגרים גדולים בכל האספקטים של הגידול. תופעות חדשות עבורנו שמקורן בשינויים בהתנהגות המטילות הן ביצים המוטלות מחוץ לתאי ההטלה (ביצי רצפה), שינויים בהרגלת הפרגיות למערכות החדשות לאחר אכלוס, שינויים בהרגלי האכילה והשתייה, שינויים בתכניות ההזנה, באכילה ובנצילות המזון וכל אלה מביאים לשינויים בביצועים ובתוצאות המקצועיות. לפי אנשי משרד החקלאות כיום סדר גודל של 10% מלולי ההטלה הם לולים ללא כלובים. איני נכנס לעניין עלויות ההקמה והעמסתן על עלות היצור לביצה במשק, זוהי נקודה שאנשי המקצוע של משרד החקלאות מציפים להנהלת המשרד ולאנשי האוצר.
אחת הבעיות המשמעותיות ביותר הן ביצי הרצפה אך בהן כבר עסקנו, הפעם אסקור את תופעת הניקור. לפני מספר שנים סקרתי את התופעה בהקשר של לולי הודים שחוו וחווים את התופעה, התופעה קיימת גם בלולי רבייה ופרגיות ובעצם בכל לול נטול כלובים. גם בלולי כלובים נראו מדי פעם אירועים של ניקור אך בד"כ מעצם העובדה שהעופות לא מסתובבות האירועים נשארים נקודתיים. בתקופה האחרונה אני נתקל בתלונות ממשקי הטלה ללא כלובים שנתקלים בתופעה.
התופעה מתבטאת בכך שמסיבה שאינה תמיד ברורה מתחיל גל ניקור בלהקה. העופות מנקרים קורבן עד לפציעה משמעותית ולעיתים עד מוות. התופעה גורמת נזקים רבים ולעיתים קשה לגרום להפסקתה. העניין מהווה מטרד הן מבחינת התוצאות הכלכליות והמקצועיות בלול והן מבחינת פגיעה ברווחת בעלי החיים. בחלק מלולי ההטלה נראית תופעה של ניקור ברמה מסויימת לכל אורך חיי הלהקה.
לתופעת הניקור מספר מופעים נפרדים, ניקור נוצות, ניקור ביב, ניקור בבסיס הזנב וניקור בראש. ולמופעים אלה גם דרגות חומרה שונות לפיהן מסווגים אותם בדוחות המעקב. כיוון שבחלק ממדינות מערב אירופה קיים ניסיון של מעל 10 שנים בלולים נטולי כלובים מצאתי חוברות הדרכה ומאמרים העוסקים באיסוף הנתונים וניתוחם ברמת המשק. אחד הדברים המעניינים שמצאתי הוא שהיו פערים גדולים ברמת הדיווח בין המגדלים לבין חוקרים שבחנו את אותן הלהקות (המגדלים דיווחו על רמות יותר נמוכות). ההסבר של החוקרים היה שהמגדלים לא מעריכים כראוי את פוטנציאל הנזק של התופעה ולכן מפחיתים מערכה. משרד החקלאות הבריטי אף הוציא חוברת המגדירה את הניקורים ומנסה לקבוע סטנדרט דיווח.
לא ברור לגמרי האם הניקור הוא תופעה התנהגותית בלבד ומה הגורמים המפעילים התנהגות זו. לעיתים לולים סמוכים בחווה שהגיעו מאותו מקור מראים התנהגות שונה – במבנה אחד תופעה משמעותית ובמבנה השכן שקט.
בסקירה שפורסמה ב-2017 ב-WPSJ בנושא צער בעלי חיים בלולי הטלה סוכמו דרכי התמודדות עם תופעת הניקור:
הקטנת הסיכון להתפשטות של ניקור ברמת חומרה גבוהה הוא קריטי לרווחת המטילות. פעולות שעשויות למזער את הסיכון של ניקור כוללות מתן תזונה נאותה, צורת הזנה מתאימה (כולל מרקם), תזונה עשירה בסיבים, ריפוד מתאים מגיל צעיר ואילך, ללא שינויים פתאומיים בתזונה או בתנאי הסביבה, מזעור מתח ופחד אצל המטילות, מתן העשרה סביבתית, תנאי גידול מתאימים, גידול טוב והתאמת תנאי הגידול וההטלה.
למעשה המשמעות היא שכל דבר שקורה ויוצר מתח אצל המטילות עשוי לגרום לתופעה. בסיכום הזה לא צויין נושא התאורה שראינו בעבר שיש לו השפעה על התופעה.
בעבודה שנעשתה ב2013 בקנדה על תרנגולי הודו המטרה הראשונה שהציבו לעצמם החוקרים הייתה לבחון את אופי הניקור בלהקות ולאפיין אותו, ובשלב הבא לנסות ולראות האם לסוגי ניקור שונים אפשר לייחס גורמים ספציפיים.
החוקרים הגדירו שלושה סוגים של ניקור: ניקור בראש העוף, ניקור נוצות משמעותי וקניבליזם. הסוג הראשון הוא סוג של תוקפנות שנובע מהפרה של האיזון החברתי, ומהווה הפגנת שליטה מצד חלק מהעופות כלפי קורבנות הניקור שמעמדם החברתי נמוך. הניקור מאופיין בפגיעה בחלק של הראש והצוואר החשוף מנוצות. הסוג השני, ניקור הנוצות מתמקד בעיקר בחלק האחורי- הזנב, בסיס הזנב ונוצות הכנף. הניקור מלווה בתלישת נוצות מאיזורים אלה וגרימת נזק משמעותי. ניקור זה לעיתים מתפתח לקניבלזם כאשר נגרמות פציעות מדממות והניקור הופך לפגיעה ברקמות.
לא קיימת אחידות דעים בעניין תופעת הניקור. חלק מההתנהגות הטבעית של עופות הוא טיפול הדדי בנוצות אך חלק מהחוקרים סוברים שכל תופעה של עקה בלהקה (חום, קור, רעש, שינוי בתאורה ועוד) עשוי להוציא את הלהקה משיווי משקל ולעורר את התופעה.
אחת הסברות לתופעה הייתה שלעופות במבנים מסחריים אין מספיק אפשרויות לביצוע התנהגות טבעית ומכך נובעת תוקפנות (כתוצאה מ"שעמום") סברה זו מתאימה לשיטה שבה מכניסים שקיות נסורת לצורך "התעסקות" של הלהקה. ניסיונות במטילות שלהן הוספו עזרים ומשחקים לעומת קבוצות ללא עזרים אלה לא הראו הבדלים בהתנהגות בנושא הניקור, כך שהמסקנה אינה חד משמעית. במקרה של תרנגולי ההודו קיים מנגנון גנטי שמכתיב להם צורך לנקר ומעריכים שמחסור במרעה ובאדמה לנקר בה הוא אחד הגורמים לניקור.
באופן כללי המסקנה היא שהניקור הוא סממן או התפתחות של עקה. נבחנו גורמי עקה שונים – עוצמת אור, משך תאורה, טמפרטורה, צפיפות, גורמים תזונתיים ועוד. בחלק מהניסויים על אותו גורם נמצא כי הייתה לו השפעה ישירה על התופעה ובחלקם לא. המסקנה היא שהתופעה היא רב גורמית ולא תמיד שינוי אחד יעורר אותה.
דרכי התמודדות עם התופעה:
מחקר בנושא ניקור במטילות שנעשה באוניברסיטה בקוריאה ופורסם ב2022 בדק את ההשפעות של אספקת חומרי העשרה סביבתיים - אבן ספוג וחציר - לתרנגולות מטילות במערכות אוויארי. 2196 מטילות בגיל 40 שבועות הוקצו אקראית לשלוש קבוצות טיפול: (1) ללא העשרה (ביקורת; CON), (2) העשרה באבן ספוג (PS) ו-(3) העשרה עם חציר (HAY). כל טיפול כלל ארבע חזרות. הניסוי נמשך 26 שבועות. תערובת ומים סופקו באופן חופשי. כתוצאה מכך, בקבוצות PS ו- HAY ייצור ביצים מוגבר (p < 0.001). קבוצת HAY הראתה שיעור מופחת של ביצי רצפה (p < 0.01) אך יצרה משקל ביצה נמוך יותר(p < 0.05). שני חומרי ההעשרה הפחיתו את רמת הקריאטינין (CRE) או לקטט דהידרוגנאז (LDH) בדם והביאו לרמת קורטיקוסטרון (CORT) נמוכה משמעותית (p < 0.05). משמעות מדדים אלה היא רמת סטרס נמוכה יותר בקבוצות הטיפול. עם זאת, ציוני מצב הנוצות של המטילות היו דומים בכל הטיפולים (p>0.05). לסיכום, למרות שאבן ספוג וחציר היו יעילים בהפגת מתח ושיפור בהטלה של המטילות, נדרשים מחקרים נוספים לשיפור הסביבה כדי לתרום להפחתת התנהגויות ניקור בגידול עופות.
רוב העבודות מתמקדות במניעת הניקור ופחות בטיפול כאשר מתחיל אירוע. אחת הפעולות שברור שמשפיעות על חומרת הבעיה היא קיטום, כרגע בארץ מקטמים את כל האפרוחות כדי להקטין את הנזקים שבניקור, אך קיימת התנגדות להליך זה מסיבות של רווחת בעלי החיים. גורם נוסף ולדעתי משמעותי שבאמצעותו מנסים להפחית את התופעה הוא הקטנת עוצמת האור מתוך כוונה להרגיע את העופות. משמעות הדבר היא לול חשוך, במטילות הדרישה היא עד 20 lux.
מהנסיון שלנו בפרגיות להטלה, תופעת הניקור אופיינית לקיץ ואנו משייכים אותה לחום, עוצמת האור ואורך היום. לדעתי העברה מלולי האימון ללולים הפתוחים, בעיקר בקיץ עלולה לעורר את התופעה וכדאי לחשוב על הצללה כדי למנוע עוצמות אור גבוהות.
הרבה עבודות מחקר נעשו בעניין התאורה אך המסקנות אינן חד משמעיות. למרות זאת נראה כי זה אחד הכיוונים המשפיעים.
אחת ההצעות לפתרון יצירתי אך בלתי ישים היה התאמת חוסמי ראייה (מעין "משקפיים" אטומים), דבר המונע מהם להתמקד בקורבן הניקור. פתרון זה עלה גם כתחליף לקיטום המקור במטילות מסיבות של צער בעלי חיים.
באחד הניסויים הוכנסו כדורי משחק ללולים אך לא הייתה השפעה לעניין. למרות זאת קיימות מספר עבודות שמראות שהעשרת הלולים באמצעים שונים הפחיתה את הניקור.
פתרון נוסף שנבחן הוא ניסיון לסלקציה גנטית לקווים פחות תוקפניים אך עד כה ללא הצלחה.
בנושא ההזנה נבחנו מספר אפשרויות. למרקם התערובת נמצאה השפעה על הניקור: הקבוצה שקיבלה תערובת לחוצה או בפירורים ניקרה פחות מהקבוצה שקיבלה כופתיות. לדעתי ההבדל נבע מצורך להתעסק יותר באוכל כאשר החלקיקים יותר קטנים, אך לא הייתה התייחסות לתוצאות המקצועיות-משקל ונצילות מזון בניסוי זה. בנוסף, זמן העיכול של תערובות לחוצות, ארוך יותר מזמן העיכול של פירורים/כופתיות בגלל הגרעינים השלמים והלחוצים שנמצאים שם. זמן עיכול ארוך יותר מתורגם לתחושת שובע. עופות שבעים הם רגועים יותר ומנקרים פחות. יש לזכור שלשימוש בפירורים או בתערובת לחוצה יש השלכות נוספות כמו אחידות תערובת, בעיקר בלולים המוזנים באמצעות מאביס שרשרת. ניסוי אחר הראה שעליה ברמת הסיבים במנה הקטינה את הניקור. גם לרמת הסיב יש קשר ישיר לתחושת השובע וההרגשה הכללית של העוף. גם לרמת המלח במנה נראה כי יש השפעה על הניקור, אך קיימת פרקטיקה של הוספת מלח למים כדי להפחית את הניקור לעומת טענה שעודף מלח במנה גורם לניקור. לדעתי בעניין זה, העקה הנגרמת היא הגורם לניקור ולאו דווקא המלח עצמו. צפיפות בלול היא גורם עקה ידוע ומוכח וקיימות לא מעט עבודות המראות שככל שהצפיפות גבוהה יותר יש יותר בעיות ניקור. יש לאפשר למטילות גישה מקסימלית למתקני הלול.
לסיכום, נראה כי לתופעת הניקור אין פתרון אחד מכיוון שאין לה גורם אחד. כל גורם עקה עשוי לעורר את התופעה ולעיתים שילוב של יותר מגורם אחד. עלינו לנסות ולשמור על סביבה שקטה וללא שינויים ככל האפשר. יש לצפות עקות ידועות מראש (חיסונים, העברות) ולהיות עירניים יותר בזמנים אלה. מבחינת הגורמים התלויים בנו בלול, עוצמות האור והטמפרטורה הן לדעתי הגורמים המשמעותיים ועלינו לנסות ולשלוט בהם ככל האפשר. ידיעה שבמבנה מסויים באופן שגרתי יש יותר ניקורים מצריכה התייחסות וטיפול.
נראה כי אחד הפתרונות הוא הסטת תשומת הלב של העופות מגורם העקה.
לדעתי הדבר החשוב ביותר מבחינת האפשרות שלנו כלולנים להתמודדות עם הבעיה הוא ניטור ותיעוד התופעה בלול באופן שוטף. דבר זה יכול לעזור בהבנתה ובמציאת פתרונות, גם אם חלקיים, במחזורי הגידול הבאים וכן לאפשר לנו להגיב מהר כאשר מתחילה להתפתח בעיה. אפשרות נוספת היא תוספי תזונה בעלי השפעה על רמות הסטרס כמו כרום.
בחודש מרץ האחרון נערך יום עיון מטעם שה"מ ובו הוצגו מערכות גידול שונות ללולים ללא כלובים ואתגרים בהם המגדלים צפויים להיתקל. אחד הדברים שאני לוקח משם היא אמירה של אחד ממדריכי שה"מ "כיוון שהמערכות יחסית חדשות, כולנו צריכים ללמוד אחד מהשני ועדיין אין לנו את כל התשובות". כמו תמיד אני קורא למגדלים לשתף את נתוני הלול, ככל שנשתף בינינו אינפורמציה נוכל להמשיך ולהשתפר.