תקשורת והעברת מסרים בעופות - שגיא זגורי

תקשורת בעולם החי

בעלי חיים מתקשרים באמצעות חושים שונים ודרך מגוון אותות וסימנים. למחקר העוסק בתקשורת באמצעות קול יש חשיבות עצומה בתחומי מדע שונים החל מביולוגיה מולקולרית וכלה באקולוגיה אבולוציונית, ובמיוחד בציפורים.

עופות הם בעלי חיים קולניים מאוד. הציפורים מתקשרות זו עם זו באמצעות שפע של קולות: מקריאות, קרקורים וציוצים פשוטים ועד "שירים" מסובכים ומגוונים, שלעיתים קרובות ערֵבים גם לאוזן האנושית. בניגוד לקריאות פשוטות וקרקורים ובדומה לדיבור אנושי, שירת הציפורים איננה עוברת בתורשה ועל הגוזלים של ציפורי השיר ללמוד אותה מהוריהם או מסביבתם הקרובה. השירה משמשת להכרזה על טריטוריה או למשיכת בת זוג ולכן בדרך כלל אופיינית לזכרים בתקופת הרבייה. השירה יכולה גם לשמש לזיהוי ציפור אינדיבידואלית.

קריאות, לעומת זאת, הן תורשתיות. עורב או תרנגול לא צריכים ללמוד מהוריהם לקרא בצורה אופיינית. קריאות הן בדר"כ פשוטות, קצרות ומופקות ע"י שני הזוויגים לאורך כל השנה. תפקידם בעיקר להתריע על סכנה, לקרא לאפרוחים לאכול או למטרות חיזור.

בולטים בייחודם, ויתכן שאף יוצאי דופן בעולם החי בהקשר זה – הם העופות מסדרת התרנגולאים (Galliformes) שפיתחו תקשורת ווקאלית רחבת היקף ומגוונת בכל הנוגע ל"איתות מזון". אלה משמשים לשתי מטרות עיקריות: קריאה לנקבות לבוא למזון כחלק מחיזור וקריאה לצאצאים לבוא למזון כחלק מתפקוד ההורים. שתי צורות תקשורת אלה באות לידי ביטוי בעוף הבית, והקולות שהעופות משמיעים תוארו בספרות המקצועית גם לתרנגול הבית (Gallus gallus domesticus) וגם לתרנגול הבר (Gallus gallus).

כך למשל, נמצא שתרנגולות מטופלות באפרוחים השמיעו קריאות מסוג מסוים כאשר קבלו תולעים. קריאות אלה זוהו כאיתות לצאצאים  – כלומר, קריאה לאפרוחים לבוא ולאכול. תרנגולות מטילות או כאלה שנמצאו מחוץ לתקופת הרבייה לא השמיעו קריאות כאלה (Sherry, 1977). תרנגולות עם אפרוחים השמיעו קריאות-מזון בתדירות גבוהה יותר כאשר האפרוחים לא אכלו או שהיו במרחק מה מאִמם (Wauters and Richard-Yris, 2002).

כאשר ניסו להבין טוב יותר כיצד משפיע סוג הקהל (קרי העופות שבסביבה) על הקולות שמשמיעה תרנגולת מטילה ראו שקריאות אזעקה או קריאות מזון יכולות להתגבר או לִפחות כתלות בסוג "קהל היעד" – זכר או נקבה? בוגרים או אפרוחים? השפעת נוכחות של עופות מגזעים שונים ועוד.

נמצא כי קריאות רבות ותכופות של הזכר משכו את הנקבות אל המזון. כאשר הוגש מזון באיכות נמוכה יותר, הזכרים השמיעו פחות קריאות על פני פרק זמן ארוך יותר והנקבות הגיבו בהתאם. ככל שהמזון היה אטרקטיבי פחות בעיני הזכר כך הקריאות פחתו. פחות קריאות נרשמו כאשר התרנגול היה לבד, ועוד פחות מזה בנוכחות זכרים אחרים. בעבודה אחרת, נמצא שתרנגולים יקראו יותר כאשר נמצאות בסביבה תרנגולות "זרות". (Marler et al., 1986 a,b).

סוגי קריאות נוספים

קריאות יכולות לכסות טווח פונקציות רחב מאוד. הן משמשות על מנת לשמור על אחדות הלהקה (קריאה למגע, קולות הרתעה, קולות אזהרה והתראה), לבקש מזון (קריאות תחינה ובקשה של צעירים, אך גם של עופות בוגרים יותר), לאותת על תוקפנות, לצורך חיזור ולאותת על מצוקה (אפרוחים שקר להם מדי, קולות שנועדו להזהיר מפני סכנה וכדומה).

מתוך מדריך רוס: איך לזהות כאשר קר מדי בלול?
אפרוחים מתקהלים תחת החימום (משמאל) או מצטופפים יחד (מימין) וקוראים קריאות מצוקה

רווחת העוף

מספר רב של קולות שונים תועדו בעבר בקרב תרנגולות – בוגרים וצעירים. מחקרים שבדקו קולות שהופקו ע"י תרנגולות שהיו חשופות לסיטואציות מאתגרות, מציעים הבנה עמוקה יותר של קולות אלה. המסקנות ממחקרים אלה עשויות להיות רלוונטיות להבנת רווחת העופות במשקי הגידול.

בעבודה שנעשתה בעבר ערכו החוקרים השוואה בין תגובתן של מטילות משני קווים גנטיים – לגהורן לבן וְ warren חום – לגירויים בתיבת סקינר (Skinner box – קופסא המצוידת בדוושה, נורה וכלי מזון שבאמצעותה ערך החוקר ב.פ. סקינר ניסויים בהתנהגות בעלי חיים (בתמונה)). כאשר נמנע מהמטילות החיזוק החיובי אליו הן היו רגילות, העופות מקו warren חום הגיבו בעזרת קצב מתגבר של קריאות מסוג "gakel-calls" (אותם קרקורים אופייניים שהתרנגולת משמיעה כשהיא לא מרוצה) ותנועה רבה בתיבה. המטילות מקו לגהורן לעומת זאת השמיעו קריאות אזעקה (alarm calls – קריאות המאופיינות ע"י חזרתיות גבוהה בתדר גבוה, וכפי שהוגדר ע"י Collias, 1987) וצעדו בכלוב בחוסר נחת (Zimmerman and Koene, 1998). מחקר זה מצטרף לממצאים אחרים בעוף הבית שגילו עליה בקריאות מסוג "gakel calls" בעקבות הגבלת גישתם של העופות למזון או ל"אמבטיית חול" או שנמנעה מהעופות האפשרות לבטא התנהגות קדם-הטלה נורמלית. זאת אומרת שבמטילות קריאות מסוג "gakel calls" מהוות, באופן כללי, סימן לתסכול ופגיעה אפשרית ברווחת העוף.